1. אנרגיה: כשאנחנו מלאים באנרגיה אפשר להשתמש בה להמון דברים חיוביים, יצירתיים, כח עשייה חזק, מצב רוח טוב יותר, ביטחון עצמי גבוה ואפילו יצירת מציאות.

2. הארכת זמן מעשה האהבה ומולטי אורגזמה: גבר שופך בממוצע כ-3-7 דקות מזמן החדירה, ואישה צריכה לפחות 20 דקות כדי להגיע לאורגזמה. כלומר, אם לא נשפוך, נהיה מסוגלים לספק את הפרטנרית שלנו הרבה יותר זמן וביותר דרכים, וכך ניצור קשר רגשי ורוחני עמוק ומחובר יותר לפרטנרית שלנו – ולא רק קשר מיני; הלב שלנו יהיה פתוח יותר ולא רק לפרטנרית – אלא לחיים עצמם. על הדרך גם נגלה שאנחנו לא מוגבלים לאורגזמה אחת קצרה בלבד.

רוב הגברים בטוחים שרק ככה מגיעים לאורגזמה וזה פשוט לא נכון – אורגזמה לא קשורה לשפיכה. רוצים הוכחה? תבדקו עם עצמכם כמה פעמים יצא לכם זרע מהגוף ללא אורגזמה? כשישנתם או דרך השתן, ולפעמים אפילו דרך לחיצה על הערמונית. אז למה אנחנו שופכים? מאוד פשוט: זה כיף לנו וזה מה שאנחנו מכירים ורגילים אליו. זה מרגיע אותנו די מהר וגם ככה האבולוציה תכנתה אותנו, זה האינסטינקט הבסיסי החייתי שלנו, וככה גם חינכו אותנו: החברה, החברים והפורנו. חלקנו אפילו התמכרנו לזה.

3. בריאות הגוף: כשאנחנו מגיעים לשיא הריגוש, רמת האוקסיטוצין והדופמין בגוף עולה, וכשאנחנו פולטים היא צונחת מיד ואז לוקח לגוף זמן לייצר עוד מהחומר הזה. האוקסיטצין אחראי על תחושות הביחד והאהבה, הכרבול הזה שאנחנו רוצים. הדופמין הוא ממכר, הוא סם העונג שגורם לנו פשוט להרגיש טוב (ולכן יש את אלה המכורים לסקס). או בקיצור: אנחנו מוותרים על חומרים טובים ומזינים שנמצאים לנו בזרע, וישנו שינוי הורמונלי בגוף שלעיתים משפיע על מצב הרוח ואף מוביל לדיכאון. ישנם גברים שאף יזהו הרגשה של חוסר כיוון ועשייה, בלבול, חוסר החלטיות, חוסר יצירתיות ומטרה בחיים.

אז מה קורה כשחסר לנו דופמינים אחרי שפיכה? אנחנו רוצים עוד כמובן, ואם אין לנו זקפה וחשק – אלו המכורים לסקס ילכו ויחפשו ריגושים ודופינימים זמינים, בדרך כלל בפורנו, השיטה הכי מהירה והכי מרגשת, סם להמונים ובחינם. לפי הראייה הטנטרית נולדנו עם כמות מסוימת של "אוג'ס"; אנרגיית חיים איתה נולדנו ואי אפשר למלא אותה. אצל הגברים האוג'ס מאוחסן בנוזל הזרע, ובכל שפיכה אנחנו מאבדים קצת מהאוג'ס שלנו, מאנרגיית החיים.

4. בריאות היחסים: אנחנו הגברים מתוכנתים ל"גומרים הולכים", ואבולוציונית זה הגיוני – הפצתי את הזרע שלי ועכשיו אני יכול ללכת. אחרי שאנחנו שופכים אנחנו פחות נמשכים ורוצים פחות קרבה מהפרטנרית שלנו, כן, זהו אותו אפקט ה"להסתובב וללכת לישון" שמוכר לנו כל כך. אנחנו בלי זיקפה וחדוות חיים, ולעיתים אפילו חסרי חשק להיות ליד הפרטנרית שלנו. בנוסף, אנחנו גם לא מסוגלים או רוצים כבר לספק אותה, ולפעמים הדבר יוצר נתק, תסכול ופערים שקשה לגשר עליהם.

5. לא חייבים לפרוק: יש מחקרים שטוענים כי ריקון הערמונית ושפיכה סדירה בריאים לגבר ומורידים את הסיכון לחלות בסרטן הערמונית. זה כנראה נכון, אבל זה לא סותר את העובדה שאפשר לחיות חיים טנטריים ולא לשפוך בכלל (או מעט) ולא לחלות בסרטן הערמונית, מהסיבה הפשוטה שגבר טנטרי (או כל גבר שמתרגל אי שפיכה לאורך זמן) חייב להזיז בצורה כלשהי את האנרגיה המינית במעלה הגוף כדי שבאמת לא תיווצר חסימה אנרגטית. זה גם לא נעים להסתובב עם תחושת כבדות כזאת באשכים ואנחנו תמיד נשאף לפזר את האנרגיה המינית בגוף. אז לכל אלו שאומרים שזה לא בריא לא לשפוך ולא מבינים את כל התהליך של נושא הנעת האנרגיה המינית בגוף -הגיע הזמן שתתחילו לחקור וללמוד את הנושא.

6. בסוף הכל נפלט: זרעונים שמגיעים לתאריך התפוגה שלהם מתפרקים בדיוק כמו תאי דם, ואז החומרים המזינים והטובים שנמצאים בזרעונים פשוט ממוחזרים חזרה לגוף, וזרע חדש מיוצר כדי לפצות על המחסור. ככה שזה כן בריא, ומה שלא צריך להישאר בגוף יוצא בשתן. אל דאגה.